<h1>העיטור אות ק' קבלת עדות</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי סהדי גיסי וכו' שמע מינה דהלכה כרבי אלעזר אף בשטרות דעידי מסירה כרתי. ואיכא למימר מתנה דוקא דליכא אחריות אבל אינך לא. לרבינו אלפס שמע מינה דשטר דחתימי עליה סהדי וחד מנייהו קרוב או פסול אף על גב דאיכא עדי מסירה מזוייף מתוכו הוא ופסול אף על גב דלא אברי סהדי אלא לשקרי. וכתב בעל מתיבות דלא מגבינן ביה אבל משבעינן ליה אפומא דכשר דאתי לאסהודי סהדותייהו על פה. ומסתברא דלא משבעינן ליה אפומא דכשר דכי קתני נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה לגמרי קאמר דאי לא תימא הכי אף שלשה דקתני עדותן בטלה למאי הא איכא תרי. אבל בתשובות לרבינו אלפס עדים החתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול ואמר חבירו לא הייתי יודע שהוא פסול רואין אם הוא רגיל עמו עדותן בטלה ואם אינו רגיל עמו עדותו כשרה ומשביעין אותו על פי העד הכשר ונאמן הוא לומר לא ידעתי שהוא פסול כי היכי דמקבלינן להו כדאמרי למחזי אתינן ולא לאסהודי אבל כי רגיל בהדיה אינו נאמן. ואם היו שני עדים עם הפסול ואמרי לא היינו יודעים שהיה פסול הרי השטר מקויים דמספיקא לא מבטלינן לשטרא. ומסתברא היכא דליתינהו לסהדי קמן מכשרינן ליה דאמרינן דלמא לא הוו ידעי ואפילו ידוע שישבו שלשתן להעיד. ירושלמי בפרק האשה שנתארמלה (כתובות פ"ב ה"ד) עד אחד בכתב מהו לזקקו לשבועה עד אחד בכתב כלום הוא וכו' כדכתיבנא במאמר שמיני.
וכתב רבינו אלפס משמיה דגאון הני מילי בעדות על פה אבל שטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי לכמאן דאמר לאסהודי אתינן לא מבטלינן לשטרא מספיקא אלא יתקיים העדות בשאר דאמרינן חד שבק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שלא מדעת חבירו ואיכא דאמרי טעמא משום דדילמא משום תנאה חתמי. ואייתו רבוותא סייעתא מהא דגרסינן בפרק גט פשוט (קס"ב:) הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול פחות מיכן כשר היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר. ובשם רבינו אלפס ורבינו יעקב זצ"ל בין בתחילה בין בסוף בין באמצע כשר. ונוסחא של ה"ר שמואל ונמצאו הראשונים קרובים או פסולין, והא דאמרינן מסייע ליה לחזקיה דאמר מלאהו בקרובים כשר דחתים קרוב ברישא. ומשמע דסבירא ליה קרוב באמצע פסול. ובתוס' הראשונ' כתב הכי. וגירסת ירושלמי (פ"ק דגיטין ה"ד) שטר שחתמו עליו ארבעה עדים ונמצאו הראשונים קרובים כשר ותתקיים העדות בשאר ויעשה כהרחק עדות ויפסל לית יכיל דאמר רבא בשם ר' ירמיה עדים פסולים אין נעשים כהרחק עדות שלא באו אלא להכשרו של גט. ובתשובות ר' משה בר חנוך כשהושוו שלשה לשנים לבטל עדותן כשהן חותמין פסולין באמצע או בסוף וזו ששנינו תתקיים עדות בשאר כשהן חתומין בראשונה לשום כבוד בעלמא ולא לשום עדות. ודוקא בשאר שטרות הוא דפסול אבל בכתובה נהגו העולם להחתים קרובים וקטנים לפי שכתובה דבר פומבי ועליל הוא. ופעמים שהשושבינין קרובי החתן והכלה ופסולין וחותמין לשם כבוד ואין עדות הכשרים נפסלת בכך. וקשיא לן הא דגרסינן בגיטין (י"ח:) מחתם בתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר תנאה הוא ואמרי לה פסול דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ומשמע דבשטרות דעלמא בתחילה פסול אבל בסוף כשר דכיון דחתימי סהדי ברישא ההוא סהדא בתרא לתנאה אתא ואמרינן נמי (גיטין פ"א:) בגט קרח דילמא אתי לקיומי בשני קרובים וחד כשר הלכך כיון דקיימא לן מכל תלתא מקיימין בגט פשוט לגזור. ואיכא מאן דאמר כי גזרינן דלמא אתי לקיומי בקרובים הני מילי בגט קרח אי נמי בכולכם חתומו דכולכם כשנים דמו דלא סגיא דלא חתימי אבל שלשה וארבעה דחתימי דאיכא למימר תנאה או רוחא שבק לא גזרינן [דלא] (דילמא) אתי לקיומי אלא בכשרים. ומסתברא בשטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולין ספיקא דרבוותא הוא ולא עבדינן ביה עובדא עד דאתברר דלאו לאסהודי אתו כגון אלו החתומין בשטר כתובה כיון דמרי שטרא לא טעין רווחא שבק אבל גבי יורש כשר דטענינן ליה דקיימא לן טוענין ליורש. ובעל מתיבות הכין כתב "דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא" מהא שמעינן דקרוב דחתים אף על גב דאיכא כשר פסול בשטר. וגבי גט קרח כתב שמע מינה האי קרוב חתים בגט קרח המקושר בין בתחילה בין בסוף בין באמצע. והכי סבירא לן. והא דתניא בגט פשוט (קס"ב:) איכא למימר במקושר ואיכא למימר נמי ר' יוסי היא דאמר במסכת מכות (ו'.) במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר אבל לרבי לא שנא עדות בשטר ולא שנא על פה פסול וקיימא לן כרבי.
גרסינן בפרק כיצד העדים (ה':) ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו וכו' מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה [וכו'] ר' יוסי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהם אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש. גמרא היכי אמרינן להו אמר רבא הכי אמרינן להו למיחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון אי אמרי לאסהודי אתינן מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה וכו' ורב נחמן אמר הלכה כרבי.
<h2>דף ו:</h2>
גרסינן במכות אמר רב יהודה אמר שמואל עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות משום דכתיב לא יומת על פי עד אחד ומאי אחד, אחד אחד. ובדיני נפשות הוא דלא הא בדיני ממונות כשר. ואיכא דקשיא ליה מאי קא משמע לן השתא הלואה אחר הלואה מצטרפין עדות מיוחדת מיבעיא. ומוקמי לה כי ההיא דאיתא בשבועות (ל"ד:) מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני ועדים רואין אותו מבחוץ ואשמעינן דהיכא דמנה לו מנה סתם ועדים רואין אותו מבחוץ בעדות מיוחדת אי אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן כאילו חזו בבת אחת כדכתב הרב. ומסתברא דהא אתא לאשמעינן דאפילו לתנא קמא דר' יהושע בן קרחה דפסיל בזה אחר זה וקאמר עד שיראו שניהן כאחד הני מילי כגון הלואה אחר הלואה דאימעוט מלא יקום עד אחד באיש עד שיראו שניהם כאחד. אבל עדות מיוחדת כגון אחד מחלון זה ואחד מחלון זה כשר דהא חזו תרווייהו כחד.
<h2>דף ז.</h2>
גרסינן בפרק כיצד העדים אלעא וטוביה קריבי דערבא הוו וכו' אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אי לית ליה ללוה מי לא אזלינן בתר ערבא. וקשיא להו לרבוותא אף על גב דגבי מלוה ולוה רחיקי נינהו להוו כשנים שלוו מן האחד וליפסלו דהא גרסינן בירושלמי (פ"ק דמכות ה"ז) דאייתי רבינו אלפס ראובן שכתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחד והעדים קרובים לזה ורחוקים לזה רבי יוחנן אמר פסול וריש לקיש אמר כשר אמר ר' אלעזר מתניתין מסייע לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו הן מאה תלמוד לומר עדים. ותו קשיא נמי הא קיימא לן בתרי גופי פלגינן דיבורא כדאסיקנא ביש נוחלין (קל"ד:). לרבינו אפרים גמרא דבני מערבא ליתה דקיימא לן בתרי גופי פלגינן דיבורא. ומסתברא דהא דירושלמי כגון שכתב נכסיו לשני בני אדם כאחד דליכא למפלג דבורא דומיא דהכותב כל נכסיו לשני עבדיו דגרסינן בגיטין (מ"ב.) אין הנכסים מוחלקים. והוא הדין לשנים שלוו מן האחד דאחראין וערבאין זה לזה וליכא למפלג נכסים של זה ונכסים של זה אבל כתב שדה פלונית לפלוני ושדה פלונית לפלוני דאיכא למפלג פלגינן ואף על פי שהעדים קרובים לזה כשר. והא דאלעא וטוביה בגופין ונכסים מוחלקין. אבל בעבד המביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך פלגינן דיבורא. וחזינן פירושא אחרינא ולא נהירא לן.
